משחקים קנדי קראש בזמן שיעור?

משחקים קנדי קראש בזמן שיעור?

אנחנו שולפים את הנייד לצורך דבר תמים לכאורה שלא פוגע בהשתתפות שלנו בשיחה/ פגישה/ שיעור – ההפך הוא הנכון: זה דווקא עוזר לנו להתרכז יותר ואף ליהנות יותר מהסיטואציה. עד אשר אנו מקבלים התרעה בנייד בזמן המשחק התמים.

לא ידוע לי על קשר ישיר בין משחק הקנדי קראש (או משחקים דומים אחרים) לבין פגיעות מוח. וגם אם יימצא קשר שכזה זאת עדיין לא הנקודה אותה אני רוצה להציג הפעם.  הייתי רוצה להציג לכם את הקשר האפשרי בין שליפת המשחק קנדי קראש בזמן שיעור / הרצאה – לצורך העברת הזמן. רוב מוחלט של המרואיינים שלי ענו כי אינם רואים כל בעיה בשליפת המשחק באמצע שיעור. רובם סבורים שזה מהווה בעיקר יתרון שכן זה עוזר לתלמידים שצריכים תעסוקה נוספת ביד בכדי להישאר ישובים בכיסא בטח ובטח כאשר מדובר בהרצאה של אדם שמדבר בקצב איטי מידי לתדרים שלהם.
במספר ראיונות שערכתי בקרב סטודנטים לתואר ראשון ותואר שני  שאלתי את הסטודנטים על תופעת ה"קנדי קראש" בזמן שיעור. ניסיתי להבין מדוע הם שלפו את הנייד בשיעור שדווקא היה להם עניין רב בתוכן שלו. הם ציינו שזה עוזר להם להתרכז (האמת, המחקרים בנוגע ליכולות הקשבה בזמן משחק עדיין בוסריים ולכן לא נתעכב כרגע על הנקודה "האם זה באמת אפשרי או לא"). בתצפיות שערכתי בשיעורי אקדמיה וכנסים ברחבי הארץ, גיליתי כי תופעת הקנדי קראש התרחשה בעיקר בשיעורים/ הרצאות בהם התקיימו אחד משלושת התנאים הבאים:
– המרצה  נטה לדבר בקצב איטי
– המרצה לקחת מספר שאלות רב מהקהל (קצב שיעור איטי).
– החומר המועבר היה מוכר היטב לאדם.
בהמשך הראיונות שערכתי עם סטודנטים ואנשים שהשתתפו בכנסים שאלתי את המשתתפים האם הם התייחסו להתרעות שקפצו על המסך בזמן המשחק. 89% מעונים טענו שכן .
יותר מכך 46 מתוך 75 נשאלים ענו את התשובה: "בוודאי" ואולי אף לא ממש הבינו את השאלה המוזרה שלי.. "למה שאני לא אתייחס להתרעות" שאל אותי בפליאה סטודנט בן 36 בתואר שני. רציתי לענות לו ולומר : "אולי בגלל שאתה באמצע שיעור וחשוב שתספוג את הנאמר ע"י המרצה? או אולי בגלל שעומד בפניך פרופסור בגיל מכובד ואתה מנהל בנתיים סדר יום רגיל אל מול פרצופו המעט נעלב?
אבל לא אמרתי כלום. ניסיתי לשמור על אוביקטביות מקסימלית על מנת להשיג כמה שיותר נתונים אוביקטיביים מהנשאלים.
למעשה המסקנה שכבר החלה להתגבש תוך כדי התצפית והראיונות היא שאם אנשים בוהים במסך לצורכי משחק אז גם מתייחסים להתרעות של : מיילים, הודעות, פייסבוק, התרעות של חדשות, וכו'
עכשיו.. לפי מחקרים וותיקים וחדשים בתחום "פיצול הקשב" מתברר כי אין לאדם יכולת לקרוא טקסט ששלח לו חבר ובמקביל להקשיב למרצה. פשוט אין יכולת כזאת נכון למה שידוע למדע עד כה.
פה קבור הכלב – תובנה עצומה עליה אני רוצה להתעכב:
אנחנו שולפים את הנייד לצורך דבר תמים לכאורה שלא פוגע בהשתתפות שלנו בשיחה/ פגישה/ שיעור – ההפך הוא הנכון: זה דווקא עוזר לנו להתרכז יותר ואף ליהנות יותר מהסיטואציה. עד אשר אנו מקבלים התרעה בנייד בזמן המשחק התמים.
כאשר אנו מקבלים התרעה, לרובנו קשה מאוד עד בלתי אפשרי להתעלם מהתראה זו עקב מספר מגבולות של המוח אותם לא אפרט בשלב זה, בגדול אציין שזה קשור לסקרנות בלתי נשלטת ותופעת האפס (אכתוב על כך בלוג הבא).
בקיצור, אנו מתייחסים להתרעה שהתקבלה, חלקן בעלות פוטנציאל חלש להסיח אותנו מההקשבה וחלקן בעלות פוטנציאל גבוהה. מה אם ההודעה מכיל תוכן חשוב? התוכן שואב 100% מהקשב שלנו באופן כמעט בלתי נמנע. קרי שליטה לא רצונית בהפניית קשב (מתרחשת נפילת קשב).
כך בדיוק נוצר מצב בו הייתי / רציתי להקשיב אבל .. הקשב שלי הוסח באופן בלתי נשלט לכאורה.

אגב בכלל לא התייחסתי פה לחוסר רגישות והעלבון שחש מרצה אשר מבחין כי כמות גדולה של משתתפים בוהים במסך בזמן שהוא מדבר.. המרצה לא יודע מי מ"הבוהים במסך" משחק קנדי קראש לצורך התרכזות ומי בודק מיילים. ועל כן ההעלבות מתרחשבת כך או כך. טרם פגשתי מרצה שהודה כי הוא כלל לא נעלב עם אנשים בכיתה מתעסקים בטלפון שלהם בשיעור לעומת הקשבה ללא טלפון.

0 Comments

Leave a reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*